Ibdis 2005 - View to Gat Galon
מיומן המלחמה של גדוד 52 (כלשונו)
9.7.48 היערכותנו: ללא שינוי.
10.7.48
כוחותינו מחזיקים בעיבדיס, שהותקפה במשך היום פעמיים על ידי שתי פלוגות מצריות משוריינים ותותחים. כמו כן באו לעזרת המתקיפים טנקים. אנשינו התגוננו בכול כלי הנשק שבידם. אבידותינו – 9 הרוגים, וכ- 50 פצועים קל.
11.7.48
היערכותנו:
פלוגה אחת – עיבדיס. פלוגה אחת - קסטינה. פלוגה אחת – עתודה בסואפיר. פלוגה מסייעת – סואפיר.
פעילותנו: פלוגה ד' הטרידה את בית עפע. לנו – 1 הרוג ו- 4 פצועים.
פעילות אויב : כוחותינו במשלט עיבדיס הופגזו במשך כול היום.
9.7.48 היערכותנו: ללא שינוי.
10.7.48
כוחותינו מחזיקים בעיבדיס, שהותקפה במשך היום פעמיים על ידי שתי פלוגות מצריות משוריינים ותותחים. כמו כן באו לעזרת המתקיפים טנקים. אנשינו התגוננו בכול כלי הנשק שבידם. אבידותינו – 9 הרוגים, וכ- 50 פצועים קל.
11.7.48
היערכותנו:
פלוגה אחת – עיבדיס. פלוגה אחת - קסטינה. פלוגה אחת – עתודה בסואפיר. פלוגה מסייעת – סואפיר.
פעילותנו: פלוגה ד' הטרידה את בית עפע. לנו – 1 הרוג ו- 4 פצועים.
פעילות אויב : כוחותינו במשלט עיבדיס הופגזו במשך כול היום.
יומם הגדול בעיבדיס/חיים לבה, הקשר מפלוגה א' בגדוד 2
עדות זו הושלמה על ידי המ"פ אלדובי וצ'יץ':
הרבה לא נחנו מאז נסוגונו מבית עפה – ושוב הוטלה עלינו משימה קשה. בבואנו לעיבדיס, התחלנו מיד להתחפר בכלים המעטים שעמדו לרשותנו, כי ידענו כבר מבשרנו כי "זיעה חוסכת דם".
עבדנו כל הלילה ולא עצמנו עין. בשעה 07:30 החלו פועלים "ויקרסים" מכיוון הכפר עיבדיס. מיד לאחר מכן נתכבדנו במטר של פגזי תותחים 25 ליטראות מכיוון מערב. צמידות אש התותחים לאש ה"ויקרסים" עוררה בנו מחשבה, שהאויב נעזר באש המקלעים לטיווח תותחיו. אש התותחים, אשר גיששה בתחילה, נעשתה מדויקת וחזקה מרגע לרגע, היא "חרשה" את המשלט כרתה את עציו, עקרה את גפניו ופגעה באנשיו.
ב- 10:30, לאחר שלוש שעות של הפגזה, החלה הסתערות האויב. בראש נעו טנקים, משוריינים וזחלים, שהיו פרוסים בשלוש קבוצות, ומאחוריהם צעדו שתי פלוגות רגלים. כשהגיעו לטווח של 300 מטרים מן המשלט, עצרו במקום, ממנו שלטו יפה שריוני האויב), שהיתה בלתי מושלמת ועברה על פסגתו של רכס הגבעה.
חיילי האויב עברו עתה על פני השריון והמשיכו בהתקדמות לעבר המשלט, כשהם מסתייעים באש המשוריינים, המק"בים ועשן סמיך. אך בהגיעם כדי 100-200 מטר מעמדות המגינים, קבלו מכת אש מידי אנשינו ונסוגו אחור, בהשאירם אחריהם מספר רב של נפגעים. ניסיונות נוספים שעשו, ושנמשכו עד לשעות הצהריים, הסתיימו באותה צורה עצמה. אבידותינו אף הן ניכרות, כן חדלו מקלעינו מפעול ותחמושתנו החלה אוזלת.
משפסקו הסתערויות האויב, גברה שוב בשעות הצהריים ההפגזה. צרורות של 12 פגזים החלו לקרקר את אדמת המשלט, והגבעה הפכה לתוהו ובוהו. דב אלדובי, מפקד הפלוגה, היה בין הנפגעים: הוא נפצע בשכמו שעה שהתרומם מתוך החפירה. החובשים, שהצטיינו במיוחד, חשו לעברו. הם עבדו במסירות ובחירוף נפש בלתי רגיל.
לאחר שאלדובי נאסף, נשארתי בעמדת הפיקוד לבדי, עד שהצטרף אלי הסמ"פ צ'יץ', שהגיע לעמדה על מנת לקבל את הפיקוד.
בשלב זה הכניס האויב לפעולה גם את מטוסיו, ששלטו באוויר שלטון ללא מצרים. אחד ממטוסים אלה הצליח בפגיעה ישירה, להוציא מכלל שימוש את צוות ה"באזה" (מגדוד 54) ואת צוות ה"פיאט", שהוצבו לעבר הדרך העולה מעיבדיס הכפר.
עדות זו הושלמה על ידי המ"פ אלדובי וצ'יץ':
הרבה לא נחנו מאז נסוגונו מבית עפה – ושוב הוטלה עלינו משימה קשה. בבואנו לעיבדיס, התחלנו מיד להתחפר בכלים המעטים שעמדו לרשותנו, כי ידענו כבר מבשרנו כי "זיעה חוסכת דם".
עבדנו כל הלילה ולא עצמנו עין. בשעה 07:30 החלו פועלים "ויקרסים" מכיוון הכפר עיבדיס. מיד לאחר מכן נתכבדנו במטר של פגזי תותחים 25 ליטראות מכיוון מערב. צמידות אש התותחים לאש ה"ויקרסים" עוררה בנו מחשבה, שהאויב נעזר באש המקלעים לטיווח תותחיו. אש התותחים, אשר גיששה בתחילה, נעשתה מדויקת וחזקה מרגע לרגע, היא "חרשה" את המשלט כרתה את עציו, עקרה את גפניו ופגעה באנשיו.
ב- 10:30, לאחר שלוש שעות של הפגזה, החלה הסתערות האויב. בראש נעו טנקים, משוריינים וזחלים, שהיו פרוסים בשלוש קבוצות, ומאחוריהם צעדו שתי פלוגות רגלים. כשהגיעו לטווח של 300 מטרים מן המשלט, עצרו במקום, ממנו שלטו יפה שריוני האויב), שהיתה בלתי מושלמת ועברה על פסגתו של רכס הגבעה.
חיילי האויב עברו עתה על פני השריון והמשיכו בהתקדמות לעבר המשלט, כשהם מסתייעים באש המשוריינים, המק"בים ועשן סמיך. אך בהגיעם כדי 100-200 מטר מעמדות המגינים, קבלו מכת אש מידי אנשינו ונסוגו אחור, בהשאירם אחריהם מספר רב של נפגעים. ניסיונות נוספים שעשו, ושנמשכו עד לשעות הצהריים, הסתיימו באותה צורה עצמה. אבידותינו אף הן ניכרות, כן חדלו מקלעינו מפעול ותחמושתנו החלה אוזלת.
משפסקו הסתערויות האויב, גברה שוב בשעות הצהריים ההפגזה. צרורות של 12 פגזים החלו לקרקר את אדמת המשלט, והגבעה הפכה לתוהו ובוהו. דב אלדובי, מפקד הפלוגה, היה בין הנפגעים: הוא נפצע בשכמו שעה שהתרומם מתוך החפירה. החובשים, שהצטיינו במיוחד, חשו לעברו. הם עבדו במסירות ובחירוף נפש בלתי רגיל.
לאחר שאלדובי נאסף, נשארתי בעמדת הפיקוד לבדי, עד שהצטרף אלי הסמ"פ צ'יץ', שהגיע לעמדה על מנת לקבל את הפיקוד.
בשלב זה הכניס האויב לפעולה גם את מטוסיו, ששלטו באוויר שלטון ללא מצרים. אחד ממטוסים אלה הצליח בפגיעה ישירה, להוציא מכלל שימוש את צוות ה"באזה" (מגדוד 54) ואת צוות ה"פיאט", שהוצבו לעבר הדרך העולה מעיבדיס הכפר.
הדרך העולה מעיבדיס הכפר למשלט
פגיעות נוספות של מטוסים אלה, שבאו בזוגות גלים גלים, הביאו לדילול נוסף בשורותינו. לבקשתנו לעזרה לתגבורת שלח אלינו המטה את הג'יפים של גדוד 4.
אנשינו חירפו נפשם בדרך, אך הגיעו למשלט.
ממשיך ומספר אורי אבנרי:
"בבואנו למשלט נראה לנו שהזוועה מגיעה לשיאה. יצור פרוע, מלוכלך ומכוסה כתמי דם, קופץ מתוך אחת השוחות. אין הוא דומה עוד לבן אדם. דומה הוא לחיית-טרף פצועה, הנאבקת על חייה. הוא מחליף מילים ספורות עם אשר אשרוב. הלה מחליט, ששני מקלעים יורדו מן הג'יפים ויוכנסו לעמדות.
"משמעות הפקודה היא, שהמצב קרוב לייאוש. למדנו, שחוק הוא לאנשי הג'יפים לא לרדת מן המכוניות בכל מחיר. מסתכלים אנו איש בפני רעהו. ראובן יורד מן הג'יפ האחד. דוד ואני יורדים מן הג'יפ השני. הג'יפים אינם יכולים להתמהמה כאן. בהרעשה זו בטוח אבדנם. מעמיסים עליהם פצועים והרוגים והם נעלמים בדהרה.
"נשארנו שלושה במקום. עלינו להגיע לעמדות הקדמיות.
"אני בוחר לי עמדה ונכנס אליה עם דוד. במחפורת רובצים עתה שישה בני אדם. בני אדם? הם פרועים ומלוכלכים, עיניהם אדומות ומאובקות, הם חדלו מזמן לחשוב, לרעוב ולהיות צמאים. ארבעה מהם פצועים, שנחבשו תחבושות ארעיות. שני האחרים מחזיקים ברובים. המקלע יצא מכלל פעולה.
"דוד מציב את המקלע שלנו ויורה צרור. מיד עפים מסביב הכדורים. המקלע נשמט מידיו ומתכסה עפר. הוא יצא מכלל שימוש.
"אני מתכופף, מושך את המקלע לתוך השוחה ומנסה לנקותו. ידי רועדות. אני מציב אותו שנית ומנסה לירות. אינו פועל.
"בבואנו למשלט נראה לנו שהזוועה מגיעה לשיאה. יצור פרוע, מלוכלך ומכוסה כתמי דם, קופץ מתוך אחת השוחות. אין הוא דומה עוד לבן אדם. דומה הוא לחיית-טרף פצועה, הנאבקת על חייה. הוא מחליף מילים ספורות עם אשר אשרוב. הלה מחליט, ששני מקלעים יורדו מן הג'יפים ויוכנסו לעמדות.
"משמעות הפקודה היא, שהמצב קרוב לייאוש. למדנו, שחוק הוא לאנשי הג'יפים לא לרדת מן המכוניות בכל מחיר. מסתכלים אנו איש בפני רעהו. ראובן יורד מן הג'יפ האחד. דוד ואני יורדים מן הג'יפ השני. הג'יפים אינם יכולים להתמהמה כאן. בהרעשה זו בטוח אבדנם. מעמיסים עליהם פצועים והרוגים והם נעלמים בדהרה.
"נשארנו שלושה במקום. עלינו להגיע לעמדות הקדמיות.
"אני בוחר לי עמדה ונכנס אליה עם דוד. במחפורת רובצים עתה שישה בני אדם. בני אדם? הם פרועים ומלוכלכים, עיניהם אדומות ומאובקות, הם חדלו מזמן לחשוב, לרעוב ולהיות צמאים. ארבעה מהם פצועים, שנחבשו תחבושות ארעיות. שני האחרים מחזיקים ברובים. המקלע יצא מכלל פעולה.
"דוד מציב את המקלע שלנו ויורה צרור. מיד עפים מסביב הכדורים. המקלע נשמט מידיו ומתכסה עפר. הוא יצא מכלל שימוש.
"אני מתכופף, מושך את המקלע לתוך השוחה ומנסה לנקותו. ידי רועדות. אני מציב אותו שנית ומנסה לירות. אינו פועל.
Ibdis 2005 - the main position on the hill
"במשך כל אותו זמן שורקים, מצפצפים, מזמזמים וצווחים פגזים, פצצות וכדורים. האוויר כאילו חי, כאילו רועד. עשן סמיך ותמרות עפר מכסים את המשלט כולו.
"ובתוך ההמולה הזאת חיים ונושמים בני-אדם. עוד קיים משהו הדומה לפיקוד. כל כמה דקות אני שומע קולות הצועקים מעמדה לעמדה – 'יוסף, קח את הפיקוד! ועוד לפני שהספיק מישהו לחבוש את המפקד הקודם נשמעת שריקה, מתפוצץ פגז, מושלכים רגבי אדמה השמימה וקולו של יוסף צועק – 'שמואל, קח את הפיקוד!."
במיוחד סבל האגף השמאלי הקיצוני (צפון-מזרח) במשלט.
מספר על-כך מאיר ניידרמן:
"באגף הקיצוני השמאלי היינו שבעה אנשים עם מקלע ומרגמה. משימתנו היתה, לעמוד בפני איום של שבעה טנקים ומשוריינים, שניסו להתקרב דווקא לאגף שלנו. אנשינו היו נבוכים. חלק חשב שכדאי לסגת. הללו היו בטוחים, שלא נעמוד בפני כל זה. אף על פי כן ריתק אותם לעמדותיהם-רצונם העז של האחרים. כולנו היינו צמאים למים ועייפים ולא היה איש שיחליפנו. חברי שהיה לידי, ביקש ממני לתת לו מימיה רק כדי להרטיב את שפתיו. סירבתי מחשש, שמא נזדקק לה במקרה דחוף יותר. אחרי מספר דקות פלח כדור את מימייתי והמים נזלו החוצה – ואז הצטערתי על סירובי...
"לפתע גיליתי, שראשוני הטנקים הגיעו לטווח 100 מ' מעמדותינו. הם פתחו מיד באש איומה שחיסלה את מרבית כיתתנו: מי הרוג ומי פצוע. מצבנו היה בכל רע, תחמושת היתה אומנם בעמדה, אבל לא היה מי שישתמש בה. היינו אובדי עצות. דומה היה לנו, כי שוב לא נחזיק מעמד. הודענו לפיקוד על המצב."
הקרב על עיבדיס (10.7.48) /כהן יצחק, טוראי פלוגה ב'
זה היה ביום שבת לפני הצהריים. הוזעקנו לעלות למשלט, מאחר שהכוח שהחזיק בו (פלוגה א') סבל אבידות כבדות. מפקד כיתתי היה יוסף בן אהרון, ומפקד הפלוגה היה לאונר. בעודנו ב"שטח המת", צועדים במעלה הגבעה, ולשמע אש התופת המומטרת על הגבעה ומטר הכדורים שחולפים מעלינו הלכתי שחוח. לאונר העיר לי שעלי לזקוף את גווי, ולפני שהגיע לתוך המשלט יוסף בן אהרון חטף כדור ישר בלב. לפניי פרפר כדג שנשלה מהמים. והחובש נפתלי יחיא טיפל בו ולא יכול לעזור. יוסף בן אהרון היה הראשון מבין החמישה שנפלו מפלוגה ב' בקרב על עיבדיס. המשכנו להתקדם. זכור לי שחנן שייבה ודב גוטליב היו בכיתה, ולא זוכר אם גם נוח (נוחקה) היה אתנו בקרב זה. בהגיענו למשלט, תעלות הקישור והעמדות היו כמעט על פני האדמה, לא עמוקות. היתה כעין מערה, לשם פונה פצוע אחד.
האש הכבדה נמשכה עד רדת החשיכה, וכך ניצלנו את הלילה להעמיק תעלות הקישור והעמדות. כך עם התחדש האש. למחרת בבוקר היינו בהרגשה טובה פחות או יותר. המצרים היו מרככים את המשלט וקיבוץ נגבה (שלא היה רחוק מהמשלט) לסירוגין באש מטוסים, תותחים ומכונות ירייה, ומנסים על כך לכבוש – אך ללא הצלחה. הייתי רואה את נגבה אפופה אש ועשן כולה, אבל אש המגינים פעלה וקצרה בחיילים המצרים כשניסו להתקדם. אש התופת נמשכה גם ביום השני עד רדת החשיכה, ובלילה בא כוח אחר והחליף אותנו.
מתוך הספר "גדוד 52 של גבעתי" בהוצאת אפי מלצר בע"מ 2001
המערכה על עיבדיס - מתוך 'עד הלום' גדוד 53 במלחמת העצמאות
10.7.48
עיבדיס היה משלט חיוני במישור שבו עובר ערוץ נחל לכיש, מצפון לקיבוץ נגבה ומשטרת עיראק סואידן. ממערב לכפר, במחצית הדרך בינו לבין הדרך ממחנה ג'וליס לנגבה, נישאות גבעות שכונו במלחמת העצמאות "משלטי עיבדיס" ואשר מפסגתן יש תצפית רחבה לכל רוחות השמים: מישור החוף במערב ושפלת יהודה והרי יהודה במזרח. קרא עוד...
10.7.48
עיבדיס היה משלט חיוני במישור שבו עובר ערוץ נחל לכיש, מצפון לקיבוץ נגבה ומשטרת עיראק סואידן. ממערב לכפר, במחצית הדרך בינו לבין הדרך ממחנה ג'וליס לנגבה, נישאות גבעות שכונו במלחמת העצמאות "משלטי עיבדיס" ואשר מפסגתן יש תצפית רחבה לכל רוחות השמים: מישור החוף במערב ושפלת יהודה והרי יהודה במזרח. קרא עוד...
Ibdis 2005 East - V
